Google Drive

Google Drive רץ באופן מקומי מתוך חבילת Node.js שפורסמה במרשם npm: google-drive-mcp, גרסה 1.3.0. הוא משתמש ב-MCP על גבי stdio, ולכן הלקוח מפעיל אותו כתוכנה ומתקשר איתו דרך קלט ופלט סטנדרטיים. כדי להריץ אותו צריך Node.js; לקוחות מפעילים אותו בדרך כלל עם npx - הפקודה המקובלת היא npx -y google-drive-mcp@1.3.0. הוא קורא את משתנה הסביבה GOOGLE_ACCESS_TOKEN (חובה, סודי); יש להגדיר אותו בתצורת הלקוח עבור השרת הזה.

Google Drive רץ באופן מקומי מתוך חבילת Node.js שפורסמה במרשם npm: google-drive-mcp, גרסה 1.3.0. החבילה מפעילה שרת מקומי שמשתמש ב-MCP על גבי Streamable HTTP; לאחר מכן הלקוח מתחבר אליו לפי כתובת URL (הרשומה מציינת את npx כסביבת הריצה). הוא קורא את משתני הסביבה האלה: MCP_TRANSPORT (חובה), GOOGLE_CLIENT_ID (חובה) ו-GOOGLE_CLIENT_SECRET (חובה, סודי); יש להגדיר אותם בתצורת הלקוח עבור השרת הזה.

בפורמט ה-JSON של mcpServers, שלקוחות MCP רבים לדסקטופ ולעורכי קוד קוראים, הרשומה נראית כך (מצייני מקום בסוגריים זוויתיים):

{
  "mcpServers": {
    "google-drive-mcp": {
      "command": "npx",
      "args": [
        "-y",
        "google-drive-mcp@1.3.0"
      ],
      "env": {
        "GOOGLE_ACCESS_TOKEN": "<סוד>"
      }
    }
  }
}

נגזר מהרשומה במרשם, ולא נבדק כאן. מה השרת עושה, ובאילו תנאים, נקבע על ידי המפרסם שלו; כדאי לבדוק את מאגר הקוד או את האתר שלו לפני שנותנים לו גישה לחשבונות או לקבצים שלך. איך מוסיפים שרת MCP לעוזר AI · לפני שמתחברים