Miro

Miro רץ באופן מקומי מתוך אימג' של קונטיינר במרשם OCI כמו Docker Hub או GitHub Container Registry: ghcr.io/olgasafonova/miro-mcp-server:1.25.0. הוא משתמש ב-MCP על גבי stdio, ולכן הלקוח מפעיל אותו כתוכנה ומתקשר איתו דרך קלט ופלט סטנדרטיים. כדי להריץ אותו צריך Docker או סביבת ריצה אחרת לקונטיינרים של OCI; ההפעלה היא עם docker run - הפקודה המקובלת היא docker run -i --rm -e MIRO_ACCESS_TOKEN ghcr.io/olgasafonova/miro-mcp-server:1.25.0. הוא קורא את משתנה הסביבה MIRO_ACCESS_TOKEN; יש להגדיר אותו בתצורת הלקוח עבור השרת הזה.

Miro רץ באופן מקומי מתוך MCP Bundle: ארכיון יחיד להורדה שמכיל שרת מקומי ומניפסט שמתאר אותו: https://github.com/olgasafonova/miro-mcp-server/releases/download/v1.25.0/miro-mcp-server-darwin-arm64. הוא משתמש ב-MCP על גבי stdio, ולכן הלקוח מפעיל אותו כתוכנה ומתקשר איתו דרך קלט ופלט סטנדרטיים. כדי להריץ אותו צריך לקוח שמתקין MCP Bundles; את הקובץ פותחים בלקוח הזה או מוסיפים אליו. הוא קורא את משתנה הסביבה MIRO_ACCESS_TOKEN; יש להגדיר אותו בתצורת הלקוח עבור השרת הזה.

Miro רץ באופן מקומי מתוך MCP Bundle: ארכיון יחיד להורדה שמכיל שרת מקומי ומניפסט שמתאר אותו: https://github.com/olgasafonova/miro-mcp-server/releases/download/v1.25.0/miro-mcp-server-darwin-amd64. הוא משתמש ב-MCP על גבי stdio, ולכן הלקוח מפעיל אותו כתוכנה ומתקשר איתו דרך קלט ופלט סטנדרטיים. כדי להריץ אותו צריך לקוח שמתקין MCP Bundles; את הקובץ פותחים בלקוח הזה או מוסיפים אליו. הוא קורא את משתנה הסביבה MIRO_ACCESS_TOKEN; יש להגדיר אותו בתצורת הלקוח עבור השרת הזה.

Miro רץ באופן מקומי מתוך MCP Bundle: ארכיון יחיד להורדה שמכיל שרת מקומי ומניפסט שמתאר אותו: https://github.com/olgasafonova/miro-mcp-server/releases/download/v1.25.0/miro-mcp-server-linux-amd64. הוא משתמש ב-MCP על גבי stdio, ולכן הלקוח מפעיל אותו כתוכנה ומתקשר איתו דרך קלט ופלט סטנדרטיים. כדי להריץ אותו צריך לקוח שמתקין MCP Bundles; את הקובץ פותחים בלקוח הזה או מוסיפים אליו. הוא קורא את משתנה הסביבה MIRO_ACCESS_TOKEN; יש להגדיר אותו בתצורת הלקוח עבור השרת הזה.

Miro רץ באופן מקומי מתוך MCP Bundle: ארכיון יחיד להורדה שמכיל שרת מקומי ומניפסט שמתאר אותו: https://github.com/olgasafonova/miro-mcp-server/releases/download/v1.25.0/miro-mcp-server-linux-arm64. הוא משתמש ב-MCP על גבי stdio, ולכן הלקוח מפעיל אותו כתוכנה ומתקשר איתו דרך קלט ופלט סטנדרטיים. כדי להריץ אותו צריך לקוח שמתקין MCP Bundles; את הקובץ פותחים בלקוח הזה או מוסיפים אליו. הוא קורא את משתנה הסביבה MIRO_ACCESS_TOKEN; יש להגדיר אותו בתצורת הלקוח עבור השרת הזה.

Miro רץ באופן מקומי מתוך MCP Bundle: ארכיון יחיד להורדה שמכיל שרת מקומי ומניפסט שמתאר אותו: https://github.com/olgasafonova/miro-mcp-server/releases/download/v1.25.0/miro-mcp-server-windows-amd64.exe. הוא משתמש ב-MCP על גבי stdio, ולכן הלקוח מפעיל אותו כתוכנה ומתקשר איתו דרך קלט ופלט סטנדרטיים. כדי להריץ אותו צריך לקוח שמתקין MCP Bundles; את הקובץ פותחים בלקוח הזה או מוסיפים אליו. הוא קורא את משתנה הסביבה MIRO_ACCESS_TOKEN; יש להגדיר אותו בתצורת הלקוח עבור השרת הזה.

בפורמט ה-JSON של mcpServers, שלקוחות MCP רבים לדסקטופ ולעורכי קוד קוראים, הרשומה נראית כך (מצייני מקום בסוגריים זוויתיים):

{
  "mcpServers": {
    "miro-mcp-server": {
      "command": "docker",
      "args": [
        "run",
        "-i",
        "--rm",
        "-e",
        "MIRO_ACCESS_TOKEN",
        "ghcr.io/olgasafonova/miro-mcp-server:1.25.0"
      ],
      "env": {
        "MIRO_ACCESS_TOKEN": "<ערך>"
      }
    }
  }
}

נגזר מהרשומה במרשם, ולא נבדק כאן. מה השרת עושה, ובאילו תנאים, נקבע על ידי המפרסם שלו; כדאי לבדוק את מאגר הקוד או את האתר שלו לפני שנותנים לו גישה לחשבונות או לקבצים שלך. איך מוסיפים שרת MCP לעוזר AI · לפני שמתחברים